אז למה אני עומד עכשיו בפקק? אפרת פרל

אני שמח לארח בבלוג את הדוקטורנטית אפרת פרל המתמחה בתורת התורים.

אפרת פרל

אז למה אני עומד עכשיו בפקק?

מי מאתנו לא נתקל לפחות פעם ביום במצב בו הוא נמצא במכוניתו אבל המכונית לא זזה, ולא כיוון שחלילה המכונית תקולה, אלא כיוון שכל שאר המכוניות בסביבה לא זזות גם כן. מצב זה מכונה "עמידה בפקק". השהייה בפקקים היא מבין הדברים המעצבנים ביותר שקורים לנו במהלך היום שלנו, בין אם זהו יום עבודה ובין אם זהו יום טיול עם המשפחה ("אבא כבר הגענו? ", "נו אבא מתי מגיעים? נמאס לי לשבת באוטו"- ציטוטים מוכרים מכל טיול עם הילדים). אז למה אנחנו עומדים בפקקים? אפשר להסביר את זה בכמה מישורים שונים, אבל הדרך הטובה ביותר ,לדעתי, היא להסביר את זה בעזרת הסיפור הבא. שנקרא לו ײמשל המיכלײ. נניח כי יש ברשותנו מיכל בעל נפח של 200 ליטרים וכרגע הוא ריק. בתחילת כל שעה, באופן קבוע, מוזרמים למיכל 99 ליטרים של מים ובכל שעה, פוטנציאל ההתרוקנות של המיכל הוא 100 ליטרים. כך, בסוף כל שעה המיכל שוב ריק. נניח כי מסיבה כלשהי נגרם כשל בצינור המזין את המיכל, ובשעה מסוימת הוזרמו אל המיכל 200 ליטרים של מים. וכעת השאלה הגדולה, כמה שעות יעברו עד שהמיכל שוב יהיה ריק? טעות נפוצה היא לחשוב כי המיכל יתרוקן לאחר שעתיים , כיוון שכושר ההתרוקנות של המיכל הוא 100 ליטרים בשעה. אך אל נשכח כי, במקביל מוזרמים למיכל עוד 99 ליטרים של מים בכל שעה. לכן, התשובה היא 200 שעות . כלומר, הזרמה של כמות כפולה למיכל גורמת לנזק שנמשך למשך 200 שעות .
זהו כמובן מקרה פשוט שבו התהליך יציב דהינו, בכל שעה מוזרמים בדיוק 99 ליטרים ומתרוקנים בדיוק 100 ליטרים, להוציא את התקלה החד פעמית. במערך התנועה אצלנו בארץ, המכוניות זורמות בדרכים לא באופן קבוע אלא באופן משתנה. השינויים יכולים להיות אפילו קיצוניים. לכן, יש להתאים את פוטנציאל ההתרוקנות של הצמתים והכבישים באופן טוב יותר, כך שיתאים לא רק לשעות "הרגועות" בתנועה אלא ובעיקר לשעות העומס. בהמשך לײמשל המיכלײ, חשבו על הנזק המצטבר שנגרם כתוצאה מעלייה בכמות המכוניות היוצאות לדרכן במהלך פרק זמן לא גדול (כחצי שעה). הפקקים שנגרמים כתוצאה מכך נמשכים לעיתים שעות עד שחרור הפקק. בכדי להבין את ביצועי המערכות, חשוב להכיר את מושג הניצולת. ניצולת היא היחס בין כמות העבודה הממוצעת הזורמת למערכת ביחידת זמן, למשל בשעה, לבין כמות העבודה הממוצעת שיכולה (פוטנציאלית) לזרום מהמערכת ביחידת הזמן. בדוגמה שלנו הנצילות קטנה מ 100%.
חשוב לציין כי הנצילות המירבית היא 100%, והרצון להיות יעילים מכוון את המתכננים להתקרב לנצילות גבוהה. המשמעות של ניצולת גבוהה היא חסכון בעלויות ומכן חשיבותה.
אבל באם רוצים לשמור על ביצועי המערכת, למשל זמן המתנה קצר בפקקים, חייבים לכוון לנצילות נמוכה יותר דהינו בזבוז גדול יותר .
בײמשל המיכלײ הניצולת של המערכת קטנה אומנם מ-100%, אך היא לא קטנה מספיק. במקרה של קטסטרופה לא גדולה (כמות המים הנכנסת גדלה בערך פי 2) נגרם עומס רציני מאוד למערכת כולה. האם נכון לבזבז? דהינו, לתכנן מערכת לנצילות נמוכה ולקבל ביצועים טובים?
מהי תוצאת הנצילות במקרה שלנו – אנחנו ממתינים בתור ללא תשובה טובה לשאלה ײמתי כבר נגיע? ײ

אני מזמין  אתכם לפגישה אישית איתי בה תכירו את התוכנית להנדסה וניהול מערכות שירות

ביום פתוח שיתקיים במכללת אפקה בתאריך 24.7.2013 בשעה 17:00

OPE

לקבלת עידכונים סמנו לייק בעמוד הפייסבוק שלי

לפרטים על התוכנית להנדסה וניהול מערכות שירות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s